ההגדרה של אי ביטחון תזונתי אמורה להיות על פניו אובייקטיבית. בפועל, מדובר על הגדרה גמישה יותר מכפי שנהוג לחשוב ועל שורה ארוכה של שיקולים שמשפיעים עליה. בין היתר, הגדרה כזו יכולה למשל להיות מושפעת משיקולים פוליטיים.
בגלל שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, ייתכן ויהיו רשויות שיחליטו להגדיר אי ביטחון תזונתי באופן שונה מרשויות אחרות. כמו כן, נסיבות מיוחדות הופכות גם את הגופים הרשמיים במדינה לגורמים שמשנים את ההגדרה של אי ביטחון תזונתי בשביל לייצר מצג שווא של הצלחה בטיפול בתופעה.
מצד שני, אפשר בכל זאת לנסות לצמצם את ההגדרה הרחבה של אי ביטחון תזונתי לכמה מאפיינים בולטים. אם רוצים להתמודד עם המצב הזה בצורה אפקטיבית, צריך להכיר את המאפיינים הללו של ההגדרה ולשים עליהם את הדגש.
מה מאפיין אי ביטחון תזונתי?
אי ביטחון תזונתי מתאפיין בכך שהוא חל גם על משקי בית וגם על אנשים פרטיים. בנוסף, זהו מצב שבו אותם משקי בית או אנשים פרטיים לא מקבלים גישה ישירה ויום יומית למזון. כאשר אין גישה יום יומית או ישירה למזון, המשמעות היא פגיעה מהותית באיכות החיים. אז היות ומובן מאליו מדוע יש צורך בגישה למזון, כל שנותר על מנת להגדיר אי ביטחון תזונתי זה לבדוק את אופי והיתכנות הגישה הזו.
במילים אחרות, יכול להיות שמשפחות מתחת לקו העוני לא יוגדרו במצב של אי ביטחון תזונתי. במקרים כאלה, היעדר הגדרה של אי ביטחון תזונתי היא בעלת משמעות קריטית מבחינת התקציב שיושקע בפיתוח של אותן אוכלוסיות מוחלשות. לחילופין, הגדרה של אי ביטחון תזונתי בהחלט יכולה לסייע למשקי בית ואנשים פרטיים להבין שהם לא היחידים שמתמודדים עם המצב.